פסק-דין בתיק ת"ק 20576-02-12

בתאריך 24.10.11, בעוספיה, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובעת 1, הנהוג על ידי בתה, התובעת 2 (להלן: "התובעת") ובין רכב הנתבעת 1, הנהוג על ידי הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") והמבוטח על ידי הנתבעת 3.

על בסיס הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, הנני קובעת כי הוכחה נהיגתו הרשלנית וחסרת הזהירות של הנתבע, עת החל בנסיעתו קדימה כשאינו מבחין כלל ברכב התובעת הנוסע בדרך החוצה ומבקש לחלוף על פניו ופגע בו.

כל זאת, כאשר התובעת הגיעה לצומת מכיוון הנסיעה הנגדי לכיוון נסיעת הנתבע וביקשה לפנות בצומת שמאלה.

התובעת עצרה את רכבה כדי להמתין לפינוי הכביש מתנועה שבאה ממולה.

באותו שלב, עמד האוטובוס בתחנת אוטובוס שבצד ימין הדרך ואסף תלמידים.

עם פינוי הכביש מרכבים הנוסעים ממולה, החלה התובעת בנסיעה, תוך פניה שמאלה.

משהשלימה כבר את פנייתה שמאלה והחלה בנסיעה ישרה קדימה ברחוב שאליו נכנסה, החל הנתבע, שהיה מימינה, בנסיעה ישר קדימה ופגע עם חזית רכבו בדופן הקדמי ימני של רכב התובעת. מחמת הפגיעה כך, נהדף רכבה של התובעת שמאלה ופגע בעמוד שבשמאל הדרך.

הנני מקבלת כמהימנים עליי את דברי עדותה של התובעת, מה עוד שהינם מתאשרים בממצאים אובייקטיבים שהוצגו לעיון ביהמ"ש: שברי זכוכית וחלקי רכב שנפלו לכביש במקום התאונה, כפי שנראו בתצלום שהגישה התובעת לעיון ביהמ"ש מתוך מכשיר הפלאפון שלה.

שברי הזכוכית נמצאים בתוך הרחוב אליו נכנסה התובעת לאחר שכבר סיימה לפנות בצומת שמאלה וכאשר הינה חוצה כבר את נתיב הנסיעה המתוכנן של הנתבע.

לקביעתי, היתה מוטלת על הנתבע החובה לראות את התובעת המגיעה משמאלו ונוסעת תוך שהינה מתעתדת לחלוף על פני חזית רכבו ולהמתין עד שתסיים את מעברה על פניו.

משלא עשה כן, המשיך בנסיעתו ללא שעצר, ופגע עם חזית רכבו בדופן רכב התובעת - הרי שנהג ברכבו בחוסר זהירות וללא שימת לב למצב התנועה בדרך, ממש לפניו, והוא האחראי לקרות התאונה ולתוצאותיה.

הוכח כי בתאונה נגרמו לרכב התובעת נזקים בסך של 12,341 ש"ח, כעולה מדו"ח השמאי ומחשבונית תיקון הרכב, שלא נסתרו.

כן קבע השמאי כי לרכב התובעת נגרמה ירידת ערך בסך של 1,080 ש"ח.

כל זאת, למרות שהשמאי לא קיבל כל נתונים לעניין עברו של הרכב, כגון: פרטי הבעלויות הקודמות, תאונות קודמות, מצבו המכני של הרכב וגומרים אחרים כלשהם, שיש בהם כדי להשפיע על מחירו של הרכב עובר לתאונה, כפי שנקבע על ידי השמאי.

בנסיבות אלה וכאשר ענייננו ברכב ששנת ייצורו היא 2001, הנני קובעת כי רכיב ירידת הערך של רכב התובעת לא הוכח.

אין חולק כי התובעת שילמה את שכ"ט השמאי בסך של 1,316 ש"ח, כנדרש על ידו.

פירוט שכ"ט מצביע על כך שהשמאי חייב את התובעת בסך של 250 ש"ח בגין קביעת ירידת הערך של הרכב, כאשר, כאמור, לא עשה את שנדרש היה לעשות כדי לקבל את מלוא הנתונים הרלוונטיים לעניין קביעת ירידת הערך וזו לא אושרה על ידי, כמוכחת.

החלטתי לנכות מהסך הכולל של 1,316 ש"ח את הסך של 250 ש"ח בצירוף מע"מ בסך של 40 ש"ח.

בסה"כ את הסך של 290 ש"ח.